טיפול חדשני בקרוהן 

1. תקציר:

רקע:

מחלת קרוהן היא מחלה מתמשכת הגורמת דלקת במערכת העיכול (GI). מחלת קרוהן יכולה להשפיע על כל האזור של מערכת העיכול, מן הפה אל פי הטבעת, אבל בדרך כלל משפיעה על החלק התחתון של המעי הדק, המכונה המעי העקום. נפיחות משתרעת עמוק לתוך בטן האיבר הפגוע. הנפיחות יכולה לגרום לכאב והוא יכול לגרום לפעילות מעיים וליציאות בפרקי זמן קצרים, והתוצאה היא שלשול.

תמונה של מערכת העיכול.

מחלת הקרוהן היא מחלת מעי דלקתית, שם כללי למחלות הגורמות לנפיחות במעיים. בגלל הסימפטומים של מחלת קרוהן דומים אלה להפרעות מעיים אחרות, כגון תסמונת המעי הרגיז ולקוליטיס כיבית, הבדלים אלה יכולים להיות קשים לאבחון. קוליטיס כיבית גורם לדלקת וכיבים בשכבה העליונה של הציפוי הפנימי של המעי הגס. במחלת קרוהן, כל השכבות של המעי עשויים להיות מעורבות, לעיתים ישנם חלקי מעי בריא ונורמאלי בין חלקי המעי הפגוע.

מחלת קרוהן פוגעת בגברים ובנשים במידה שווה ונראה לפעמים כתופעה משפחתית. לכ -20 אחוזים של אנשים עם מחלת קרוהן יש קרוב משפחה עם צורה כלשהי של מחלת מעי דלקתית, לרוב אח או אחות ולפעמים הורה או ילד. מחלת קרוהן יכולה להתרחש אצל אנשים מכל קבוצות הגיל, אך היא מאובחנת לעיתים קרובות יותר אצל אנשים בין הגילאים 20 ו - 30. ליהודים  יש סיכון מוגבר לפתח מחלת קרוהן, לעומת זאת, לאפריקאים ולאמריקאים הסיכון לפתח מחלת קרוהן נמוך יותר.

מחלת קרוהן עשויה גם להיקרא ileitis או מעיים.

מה גורם מחלת קרוהן?

קיימות מספר תיאוריות לגבי מה גורם את מחלת קרוהן, אך אף תיאוריה לא הוכחה. המערכת החיסונית האנושית עשוה תאים וחלבונים שונים המיועדים להגן מפני זיהום. התיאוריה הפופולארית ביותר היא כי המערכת החיסונית של הגוף מגיבה באופן חריג אצל אנשים עם מחלת קרוהן, חיידקים, מאכלים, וחומרים אחרים מזוהים כחומר זר. תגובת מערכת החיסון היא לתקוף אותם "פולשים". במהלך תהליך זה, כדוריות הדם הלבנות מצטברות על גבי הציפוי הפנימי של המעיים, מייצרים דלקת כרונית, אשר מובילה לכיב ולפגיעה במעיים.

מדענים אינם יודעים אם חריגות בתפקוד של מערכת החיסון אצל אנשים עם מחלת קרוהן היא הגורם או התוצאה של המחלה. מחקרים מראים כי לדלקת במערכת העיכול של אנשים עם מחלת קרוהן יכולים להיות מספר גורמים: גנטיים, המערכת החיסונית עצמה וסיבות סביבתיות כמו חומרים זרים, המכונים גם אנטיגנים הנמצאים בסביבה. אחת הסיבות האפשריות לדלקת עשוי להיות תגובה של הגוף לאנטיגנים אלה, או כי אנטיגנים עצמם הם הגורם לדלקת. מדענים גילו כי רמות גבוהות של חלבון המיוצר על ידי מערכת החיסון, שנקרא (TNF)  קיימים אצל אנשים עם מחלת קרוהן.

מה הם הסימפטומים?

התסמינים השכיחים ביותר של מחלת קרוהן הם כאב בטן, לרוב באזור הימני התחתון, ושלשול. דימום רקטלי, איבוד משקל, דלקת פרקים, בעיות עור, גם עליה בחום הגוף יכולה לקרות. דימום עלול להיות חמור ומתמשך, מה שמוביל לאנמיה. ילדים עם מחלת קרוהן עלולים לסבול בעיכוב בהתפתחות וצמיחה. טווח חומרת הסימפטומים משתנה.

מהם הסיבוכים של מחלת קרוהן?

הסיבוך השכיח ביותר הוא חסימה של המעי. חסימה מתרחשת מכיוון שהמחלה נוטה לעבות את דופן המעי עם רקמת צלקת ונפיחות וכך לצמצם את גודל המעבר. מחלת קרוהן עלולה גם לגרום לפצעים, או כיבים, כי ישנם אברים אחרים באזור הפגוע וברקמות הסובבות, כגון שלפוחית ??השתן, הנרתיק או העור. האזורים סביב פי הטבעת והרקטום מעורבים לעתים קרובות. המנהרות, המכונה פיסטולה, הן סיבוך נפוץ והופכים לעתים קרובות נגועים. לפעמים פיסטולה יכולים להיות מטופלים עם תרופות, אך במקרים מסוימים הם עשויים לדרוש ניתוח. בנוסף לפיסטולה, עלולים להתפתח סדקים בציפוי של קרום הריר של פי הטבעת.

סיבוכים תזונתיים נפוצים במחלת קרוהן חוסרים בחלבונים, קלוריות, ויטמינים מתועדים היטב. ליקויים אלו יכולים להיגרם על ידי תזונה לקויה, אובדן חלבון במעיים, או יכולת ספיגה דלה.
סיבוכים אחרים הקשורים למחלת קרוהן כוללים דלקת פרקים, בעיות עור, דלקות בעיניים או בפה, אבנים בכליות, אבני מרה, או מחלות אחרות של הכבד ומערכת המרה.

טיפול לא תרופתי בעזרת פילוגיקה:

הנחת היסוד היא שהגוף איננו אמור לתקוף את עצמו או שלא להגיב נכון על הגירויים החיצוניים השונים. פילוגיקה היא שיטת טיפול גנרית המאתרת את הכימיות אותן הפרישה אם החולה לגופה בעת שנשאה את החולה בריחמה. כימיות אלה הן כימיות טבעיות הנוצרות כתגובה לרגשות להן הייתה חשופה בעת ההיריון כמו פחדים, מריבות, כעס וכו. העובר קיבל כימיות אלה דרך חבל הטבור ונולד כשהוא מכור אליהן מבלי שיידע זאת. מאחר והתינוק יצא מכור לכימיות אלה, הוא מתחיל לייצר מאז היותו ילד מצבים יום יומיים שבאופן אוטומטי, מבלי שיוכל לזהות זאת, יפיקו בגופו כימיות אלה. מצבים אלה יכולים להיות כלפי הסביבה או בתוך ראשו, בצורה של מחשבות או תחושות. כימיות אלה יזרמו בגופו דרך מחזור הדם ויתרכזו באזור הפגוע ואט אט ייצרו את הכיב.

פילוגיקה היא תהליך מובנה הבא לאתר את צורת יצירת הכימיה האישית של החולה ולגרום להפסקתה. כאשר הכימיה נעלמת המערכת החיסונית שבה לתפקד בצורה נורמאלית.

2 סקירת מאמרים בנושא הקרוהן: 

2011 Nov;54(11):1347-54

Long-term outcome of colectomy and ileorectal anastomosis for Crohn's colitis.

Source

Department of Surgery, University of Toronto, Toronto, Ontario, Canada.

Abstract

BACKGROUND:

Ileorectal anastomosis is an important surgical option for patients with Crohn's colitis with relative rectal sparing.

OBJECTIVE:

This study aimed to audit outcomes of ileorectal anastomosis for Crohn's and factors associated with proctectomy and reoperation.

DESIGN:

This retrospective study involved a chart review and contacting patients.

SETTINGS:

Patients with Crohn's colitis who had an ileorectal anastomosis were identified from the Mount Sinai Hospital Inflammatory Bowel Disease Database.

PATIENTS:

Demographics, operative and perioperative outcomes, and reoperative data were collected.

MAIN OUTCOME MEASURES:

Five- and 10-year Kaplan-Meier survival estimates and 95% confidence intervals were calculated for survival from proctectomy and Crohn's-related revisional surgery. Cox proportional hazards models were used to model the hazards of proctectomy and Crohn's-related revision on the clinical characteristics of patients.

RESULTS:

Eighty-one patients had an ileorectal anastomosis for Crohn's disease from 1982 to 2010. The most common indications for surgery were failed medical management (60/81, 74.1%) and a stricture causing obstruction (14/81, 17.3%). Seventy-seven percent (n = 62) had a 1-stage procedure, whereas 23% (n = 19) had a 2-stage procedure (colectomy followed by ileorectal anastomosis). The overall anastomotic leak rate was 7.4% (n = 6). Fifty-six patients had a functioning ileorectal anastomosis at the time of follow-up. At 5 and 10 years, 87% (95% CI: 75.5-93.3) and 72.2% (95% CI: 55.8-83.4) of individuals had a functioning ileorectal anastomosis. Eighteen patients required proctectomy for poor symptom control, whereas 11 patients required a small-bowel resection plus redo-ileorectal anastomosis. The mean time to proctectomy from the original ileorectal anastomosis was 88.3 months (SD = 62.1). Smoking was associated with both proctectomy (HR 3.93 (95% CI: 1.46-10.55)) and reoperative surgery (HR 2.12 (95% CI: 0.96-4.72)).

LIMITATIONS:

: This study was retrospective.

CONCLUSIONS:

Ileorectal anastomosis is an appropriate operation for selected patients with Crohn's colitis with sparing of the rectum. However, patients must be counseled that the reoperation rate and/or proctectomy rate is approximately 30%.

PMID:

21979177

[PubMed - indexed for MEDLINE]

Efficacy and safety of adalimumab in Canadian patients with moderate to severe Crohn's disease: results of the Adalimumab in Canadian SubjeCts with ModErate to Severe Crohn's DiseaSe (ACCESS) trial.

Source

University of Calgary, Calgary, Alberta, USA. rpanacci@ucalgary.ca

Abstract

OBJECTIVE:

To evaluate open-label adalimumab therapy for clinical effectiveness, fistula healing, patient-reported outcomes and safety in Canadian patients with moderate to severe Crohn's disease (CD) who were either naive to or previously exposed to antitumour necrosis factor (anti-TNF) therapy.

METHODS:

Patients with moderate to severe CD (CD activity index [CDAI] score of greater than 220, or Harvey-Bradshaw index [HBI] of 7 or greater) were eligible. Patients received open-label adalimumab as induction (160 mg and 80 mg subcutaneously [sc]) at weeks 0 and 2, respectively and maintenance (40 mg sc every other week) therapy. At or after eight weeks, patients with flare or nonresponse could have their dosage increased to 40 mg sc weekly. Patients were followed for a minimum of six months or until adalimumab was commercially available in Canada.

RESULTS:

Of the 304 patients enrolled, 160 were infliximab experienced, while 144 were anti-TNF naive. HBI remission (HBI score of 4 or lower) at week 24 was achieved by 53% of anti-TNF-naive and 36% of infliximab-experienced patients (P<0.01; P<0.001 for both groups for all visits versus baseline). Fistula healing rates at week 12 were 48% for anti-TNF-naive patients, and 26% for infliximab-experienced patients. At week 24, fistula healing rates were significantly greater for the anti-TNF-naive group (60% versus 28%; P<0.01). Improvements in quality of life and work productivity were sustained from week 4 to week 24 for all patients. Serious infections occurred in 2% of patients.

CONCLUSIONS:

Adalimumab therapy induced and sustained steroidfree remission in both infliximab-experienced and anti-TNF-naive patients with moderate to severe CD. Clinically meaningful rates of fistula healing were also observed. Improvements in patient-reported outcomes were sustained throughout the 24-week study period.

PMID:

21912766

[PubMed - indexed for MEDLINE]

PMCID: PMC3186726

[Available on 2012/8/1]

A practical, evidence-based guide to the use of adalimumab in Crohn's disease.

Source

University of Chicago Medical Center, Chicago, IL 60637, USA. drubin@medicine.bsd.uchicago.edu

Abstract

BACKGROUND:

Anti-tumor necrosis factor (anti-TNF) agents are important therapies for treating Crohn's disease (CD) because they may induce and maintain remission, reduce the need for corticosteroids, decrease hospitalizations and surgeries, and heal the mucosa. Here we provide a practical, evidence-based guide to help clinicians optimize the use of adalimumab in patients with CD.

SCOPE:

A literature search in the MEDLINE, EMBASE, and BIOSIS databases was performed for articles published between 1996 and 2010 describing adalimumab use in CD. Abstracts presented at the ACG, DDW, UEGW, ECCO, and SGNA congresses, references from review articles and published randomized clinical trials, and the manufacturer's prescribing information also were reviewed.

FINDINGS:

When selecting an anti-TNF agent, factors such as efficacy, safety, immunogenicity, patient preference, and the timing and sequencing of therapies should be considered. Important considerations for patient management include dosage selection, use of combination therapy, timing of monitoring treatment response, and evaluation of recurrent CD symptoms in a previously responding patient. We recommend that patients initiating adalimumab receive a loading dose of 160/80 mg subcutaneously at Week 0/Week 2, followed by up to 8 weeks of 40 mg every-other-week maintenance therapy prior to determining if there is non-response. During therapy, recurrent or new symptoms should be fully evaluated to ensure that they are indeed related to underlying inflammation versus other causes (e.g., intercurrent infection, bile acid diarrhea, or irritable bowel). Patients experiencing attenuation of response or inflammatory-mediated symptoms during maintenance therapy may benefit from dosage intensification to weekly adalimumab.

CONCLUSION:

Considerations for the use of anti-TNF agents in CD, with an emphasis on adalimumab, are reviewed and practical patient management recommendations are presented.

למרבה הצער, ניתן לראות שמסקנות המחקרים אינן חד משמעיות וברוב המקרים מדובר על הקלה ולא על ריפוי.

3. שיטת פילוגיקה

הסבר השיטה ומבנה המחקר: לטיפול בשיטת פילוגיקה מגיעים אנשים רבים, עד כה מפה לאוזן. שיטה זו מבוססת על מספר עובדות מדעיות להן הרפואה לא הקדישה עד כה תשומת לב מספקת.

בתקופת ההיריון, כאשר היינו עוברים חוותה אימנו תחושות רבות כמו כעס, פחד שמחה, חרדות ועוד רבות אחרות. בני האדם מפרישים לגופם כימייה האופיינית תמיד לתחושה. למשל, לתחושת חום מופרשת כימייה - זיעה. לרעב מיצי קיבה ועיכול, לפחד - כימייה המורגשת ככאב בטן, לאחרים כלחץ בחזה. כל תחושה מלווה בהפרשה כימית ספציפית. (הדרך בה התחושה מתקשרת עם מודעותינו).

כשאמנו חוותה תחושות אלה עברו הכימיות ששטפו את גופה אלינו דרך חבל הטבור. כימיות אלה התקבעו במוחנו (בדומה להתקבעות הכימיה של הסם של אם מכורה לסמים אצל תינוקה שכאשר הוא נולד גם הוא מכור לסם) כזיכרון.

מהיום שנולדנו אנחנו מכורים לכימיות אלה ומכיוון שאשר לייצרן רק בתוך הגוף ורק כתוצאה למצבים רגשיים ספציפיים הרי שנתחיל מיידית ליצור מצבים אלה. מצבים אלה יכולים להיות השתקפות של הסביבה, מחשבות פנימיות, רגשות פנימיים, שירשורי מחשבה ודמיון וכו. על מנת שנמשיך לייצר את הכימיה הזו, לה אנו מכורים, אין לנו כל ברירה אלא, להמשיך וליצור את אותן המחשבות, הרגשות והמצבים. הכימיה זורמת בגופינו ובדרך דומה ליצירת כיב באב העורקים (חסימה) פוגעת כימיה ספציפית זו במעי. (מחלות רבות בגופינו נגרמות באופן דומה. כל כימיה שונה יוצרת מחלה שונה אך דרך הטיפול דומה).

המחקר מבוסס כולו על אנשים שהגיעו עם המחלה וחיים היום חיים נורמאליים. מאחר ולא מדובר בטיפול תרופתי, הדרך היחידה לבדוק את התוצאות הינה בדיקת התוצאה הסופית לאחר הטיפול. עד כה שיעור ההצלחה גבוה במיוחד וניתן לדבר עם חלק מהאנשים שנרפאו.

שיטת הפעולה:

מטופלי פילוגיקה מגיעים לפגישות בהן הם לומדים מהם התהליכים הפנימיים שבתוכם אשר מייצרים כימיה זו. כאשר הם לומדים לזהות מתי ואת צורת הפקת הכימיה הספציפית שלהם, הם לומדים איך לשלוט בה ולהפסיקה. שיטה זו אינה עושה שימוש בתרופות ומאשרת למערכת החיסון הטבעית לעשות את עבודתה כאשר זו איננה מופרעת מכימיות מזיקות ופוגעות.

מספר הטיפולים הנדרש הינו לא קבוע ומשתנה ממטופל למטופל. יש להגיע לקליניקה לצורך קבלת הטיפול.

4. תוצאות:

אחוז ההצלחה עולה על 80%. השיטה חדשנית ועל כן איננה ידועה לרבים, בישראל נמצא רק מטפל אחד בשיטה זו וידיו עמוסות בחולי קרוהן ובחולים נוספים בהם פוגעת הכימיה האישית. (סרטן, בעיות פוריות, כולסטרול)